כמה מילים על אלוהי הפרטים הקטנים, הוא בהחלט לא האלוהים שלי כי זה שלי הוא זה של התמונה הגדולה, הכוונה שלי כמובן היא למה שקוראים לו פרפקציוניזם, משהו שגורם לנו להתמקד עד כלות בפרטים הקטנים ולשכוח שהם רק חלק קטן מהתמונה הגדולה שהיא בעצם החשובה.
בסטודיו שלי למשל, זה מתבטא בשמלה ובכלה ש"גרה" בתוך השמלה, מה זה אומר?
זה אומר שיש לנו נטייה לבדוק את הפרטים במקום את המכלול שעשוי מפרטים, לדוגמא, כשאני שואלת את הכלות שלי אם הם ראו פעם כלה עם כתם? התשובה היא תמיד לא, ולמה זה? כי הרי אף כלה שהולכת להצטלם בשדות לא באמת חוזרת נקיה מכתמים, ולמרות זאת אנחנו לא רואים את הכתמים עליה... פשוט בגלל שיש כל כך הרבה אינפורמציה מסביב, המקום, הצמחיה, הצבעים, האנשים, הקישוטים, המוזיקה וההתרגשות שזה גורם לכך שהעין לא מסוגלת להתרכז בפרטים הקטנים אלא רואה את המכלול, ובחיי היומיום? כשאני רואה כל אחד אחר, אני רואה אותו כמכלול אחד שלם, כשאני רואה את עצמי, אני רואה אותי כהמון חלקים קטנים, (וכן, כולנו עושות את זה ...) אז ברור שהפרטים חשובים אבל הם חשובים כחלק משלם, כיוון שהם לא נפרדים ממכלול, כשאני רואה מכלול אחד שלם גם בשמלה, גם בכלה וגם בעצמי, אני נהנית ולרב חושבת שזה מכלול מוצלח, כשאני רואה חלק חלק, שוב גם בשמלה וגם בכלה או באישה, כמעט אף פעם לא אהיה מרוצה מהחלק, עד שאבין שהוא משרת מטרה גדולה יותר בהיותו חלק מ.... ולא ככה בפני עצמו, למשל אף גדול, שפתיים רחבות או עייניים רחוקות שכל אחד בפני עצמו יכול להיות מבאס אבל כמכלול יכול לצאת יפיפה,
פשוט כל כך למדו אותנו להעביר ביקורת עלינו ועל כל העולם ולראות את כל מה שלא, ששכחנו להסתכל בעייניים אוהבות ולראות מה כן, גם בסביבה אבל בעיקר בעיקר בעצמנו, אז ההמלצה שלי לחיים רגועים, נעימים ומפרגנים יותר? תתרחקי מהמראה לפחות מטר ותלמדי להסתכל על עצמך ועל הסביבה במבט רך, מה זה מבט רך? כזה שהוא לא מפוקס כמו שמסתכלים על יצירת אומנות בשביל לקלוט את הכל ביחד, ומבט רך, שהוא גם מבט אוהב מפרגן ומכיל, מאחלת לכולנו להסתכל עלינו ועל החיים במבט רך מלא באהבת חינם.
ואמן שכולנו נסתכל על עצמנו ברכות ונלמד להיות סלחניים כלפי עצמנו ושהאלוהים שלנו יהיה בתמונה הגדולה
